סיפורם של היהודים שנחטפו ונרצחו בלבנון

בשבוע שעבר הודיעה לשכת ראש הממשלה על הנחיית נתניהו את צוות המו"מ עם לבנון לכלול במשא ומתן גם את סוגיית השבת גופות ראשי הקהילה היהודית בלבנון. על פי דיווחים שונים גם הוחל בפעולות איתור בשטח. על הפרשה ההיסטורית שאולי תבוא סוף סוף לסיום, שוחחנו עם אל"מ במיל' ד"ר ז'ק נריה, יליד לבנון, חוקר יהדות לבנון, בעבר יועץ ראש הממשלה רבין במו"מ המדיני עם לבנון וסוריה, כיום חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. את דבריו פותח נריה במעט פרטי היסטוריה של הקהילה היהודית בלבנון, שנמצאת בלבנון מזה כשלושת אלפים שנה, ועדויות לכך קיימות בצידון, בעלבכ, טריפולי ומקומות נוספים בלבנון. בנקודות היסטוריות שונות הצטרפו לקהילה היהודית יהודים נוספים שהגיעו מגירוש ספרד ובהמשך מרדיפות הנאצים. כך למעשה נוצרו בקהילה היהודית מספר קבוצות, היהודים הלבנוניים השורשיים, הפליטים מסוריה ועיראק, הנמלטים מגירוש ספרד והאשכנזים שהגיעו בתקופת השואה. לאורך השנים שחלפו מאז קיבעה בריטניה באופן שרירותי את הגבול בין ארץ ישראל ללבנון, התייצבה הקהילה היהודית לצידה של הממשלה המקומית, וזאת, אומר נריה, על אף שבתעודת הזהות של היהודים, כמו גם שלו עצמו בצעירותו, היה כתוב בסעיף הדת 'ישראלי'. "הקהילה שגשגה עד מלחמת האזרחים הראשונה ב-1958. חלק מהיהודים הבין שהמקום לא בשבילם. זה התגבר ב-1967 בעקבות מלחמת ששת הימים ומהומות כשהכורדים והשיעים פלשו לאזורים של היהודים פרעו בהם ויהודים רבים נמלטו והשאירו רכוש ובתים. השיעים והכורדים השתלטו על הבתים. זה העיק על נוכחות היהודים בלבנון כשהם חשו לא רצויים והחלו להגר, אלא שהם לא ראו את ישראל כיעד והעדיפו את ארה"ב, צרפת ודרום אמריקה". ממשיך נריה ומספר כי במקביל לתהליך הנטישה היהודית קם והתעצם בלבנון כוחו של חיזבאללה, שהחל את דרכו כתנועת 'אמל', 'המקופחים עלי אדמות'. בשנת 1982 לקח הארגון חלק משמעותי במלחמה נגד הנוכחות הישראלית בלבנון. ב-1984 הגיעו בארגון למסקנה שכדי להאדיר את עצמם הם צריכים לפעול נגד ישראל. הארגון בחר למקד את מאבק במהלך שיביא לשחרורם של שיעים שנלכדו בידי ישראל ונכלאו. התפיסה הייתה שניתן יהיה להגיע לשחרורם של אותם שיעים דרך חטיפת יהודים. הקהילה היהודית אז הייתה מדולדלת מאוד והחיזבאללה חטף באותה שנה 11 מיהודי הקהילה, ובתוכם מזכיר הקהילה ונשיא הקהילה, אבל גם מהנדס חשמל, אינסטלטור, פקיד וכו', אזרחים רגילים. האיום היה שהם יוציאו את אותם יהודים לבנונים להורג אם לא ישוחררו חבריהם מהכלא הישראלי. לימים סיפר רבין שכניעה לתכתיב הזה אפילו לא עלתה בדעתו כאפשרות. כאשר הבינו בחיזבארללה שישראל אינה מתכוונת לוותר, הם החלו להוציא להורג את היהודים שנחטפו, ביניהם גם אביו של ד"ר אדי כהן, שכיום הוא היחיד שמקום קבורתו ידוע. לאורך השנים, עד שנת 1987 הוציאו מחבלי החיזבאללה את 11 היהודים להורג, כאשר האחרון הוא איזק ששון. נריה מספר על הנגיעה האישית שלו לאירוע. הוא עצמו הגיע ללבנון בשנת 85', שם ביקר באזור הנוצרי. באחת הפגישות נאמר לו שמישהו מחכה לו בחוץ. זה היה ד"ר אלי חלאק שסיפר לנריה כי הוא רופאם של העניים בואדי אבו ג'מיל. "אמרתי לו 'מה אתה עושה פה'. הוא אמר לי 'אני שומר על הרכוש היהודי'. אמרתי לו 'קח את עצמך וצא'. הוא אמר שהמשפחה שלו כבר בצרפת. אמרתי לו שיצטרף אליהם כי הוא בסכנה כאן. הוא סירב ואמר שאנחנו מגזימים והוא מרגיש בטוח. כמה חודשים לאחר מכן הוא נחטף, ושנה לאחר מכן הוא הוצא להורג. כואב לי שלא הצלחתי לשכנע אותו לעזוב את לבנון. זה על המצפון שלי", אומר נריה ומספר כי בזמן שביו טיפל ד"ר חלאק באנשי החיזבאללה, אבל לא היה בכך כדי למנוע מאנשי הארגון להוציא אותו להורג. כעת, כאמור, הורה נתניהו לצוות המו"מ לחתור לקבלת פרטים על מקומם של העשרה שמקום קבורתם לא ידוע, ולהערכת ז'ק נריה הסיכוי לכך קלוש עד אפסי, מאחר ואת המוצאים להורג השליך חיזבאללה למזבלה ולא העביר לקבר ראוי. עם זאת עדיין ניתן לנסות ולחתור להגיע לפרטים שיספרו את סיפורם ומה שעלה בגורלם מאז נחטפו. עוד מעיר ז'ק נריה כי בתקשורת הלבנונית לא ממש מבינים את הבקשה הישראלית וקובעים שמדובר באזרחים לבנוניים ולא ישראליים ולכן אין כל סיבה להעביר את גופותיהם לישראל.